X
June 24, 2012
"אני הייתי חברה טובה של רחלי כשהיינו יותר קטנות ובכל זאת אני זוכרת מאוד את החייך המתוק שלה,את העדינות, את זה שהיא הייתה חברה טובה לכל מי שרצתה ואת האוירה הטובה והגועה שהיא הייתה עושה. אנחנו החלטנו (כמה חברות) שכל אחת תאמץ מידה של רחלי ותנסה להתקדש בה בחיים שלה.אנחנו זוכרות ונזכרותתמיד מאוד מתגעגעות ומנסות לעשות דברים טובים שלקחנו מהאישיות המיוחדת והעדינה של רחלי.כואבות ביחד איתכם"
Leora Kurtzer
May 18, 2012
“בהיותי בת שתיים עשרה עליתי ארצה מארצות הברית יחד עם משפחתי. מה ששציירתי לאתגר קשה ומלא בדידות הפך לחוויה ששינתה את חיי לטובה, המגורים בארץ זרה לי פתחו בפני עולם של אפשרויות והעניקו לי את חברתי הקרובה ביותר.
החודשים הראשונים בבית הספר היממו אותי וזכורים לי כמאבק בלתי פוסק .שיממון וחוסר מעש אינסופי כאשר לנגד עיני מרצדות על הלוח האותיות העבריות שנדמו לי כצורות חסרות פשר ושונות לחלוטין מהאותיות העבריות שהיו זכורות לי מחו”ל.
על אף שהעברית של י השתפרה במשך הזמן, בשנות התיכון היה עלי להשקיע שעות רבות בשינון ולימוד החומר למבחנים, מה שלחברותי הישראליות לקח שעות בודדות. דרך המאמץ המתיש הזה, נותרתי לא רק עם החומר ששיננתי אלא גם עם לימוד הערך של עבודה קשה והתמדה.
בשנתי השניה בתיכון פגשתי את חברתי הטובה ביותר, ריקי. כמי שגדלה כיהודיה אורתודכסית, נטיתי לקבל רעיונות ואידאלים מסויימים כמובנים מאליהם בלי לשאול שאלות. ריקי לעומת זאת, אהבה לשאול על כל דבר. היא לא פחדה להצטייר כשונה ולשחות נגד הזרם. היא הייתה החברה הראשונה שקיבלה אותי כפי שאני ועזרה לי לגדול אינלקטואלית, רוחנית ובמישור היצירתיות. היינו דנות ברעיונות פילוסופים ובחלומות שרקמנו. היא הייתה ההשראה שלי להעלות על כתב את כל תוכניותי בהקשר של עריכת וידאו וכתיבת סיפורים .
בקיץ שלפני שנתי האחרונה הבתיכון ,נהרגה ריקי בתאונת מטוס דו מנועי בשיקאגו. הייתי שבורה מסיבות רבות כ”כ. כאבתי בצער וחרטה על העתיד המשותף שלא יהיה לנו עוד. במיוחד כאב לי שלא פעלתי למימוש הנושאים שדנו בהן . מותה פקח את עיני , חיים רק פעם אחת וצריך לנצל ולתפוס בהם היטב לפני שהם נגמרים.
במהלך השנה התמקדתי במימוש תוכניותי אל הפועל תוך כדי ניסיון להתמודד עם חסרון חברתי הטובה ביותר .זכורה לי ההחלטה המודעת שקיבלתי לא לתת לעצב לגרור אותי מטה, השקעתי בתיכון ללא לאות להשיג השגים אקדמיים והיה עלי להתאמץ עוד קצת כדי להגיע לקו הסיום. ידעתי שריקי הייתה מתעצבת אם הייתי מוותרת על הכל השגי ושאיפותי לכן הקפדתי לעמוד במטלות הלימודים. בד בבד התחלתי סוף סוף (וגם גמרתי) את הפרוייקטים שתמיד רציתי כ”כ לבצע. הסרטתי סרטים רבים יותר משאי פעם דמיינתי, ציירתי ציורים שלא חשבתי שבכולתי לצייר והשתמשתי בכלים הללו לבטא את הדעות והמחשבות שחלקתי תמיד עם ריקי.
הקפדתי לנצל ולתפוס כל הזדמנות.
ריקי בחייה הראתה לי איך לחיות אך במותה, לימדה אותי את ערך מיצוי החיים”